להפתעתי, כמו רבים, גם אני מסתובבת מאז ה7 לאוקטובר עם סוג של לב שבור.
כאחת שכבר שנים מחוברת ללימוד ידע אוניברסלי נרחב, שכל כך שואבת כוחות ושקט נפשי מלהסתכל על הכל מלמעלה, להבין מגמות לטווח ארוך. כאחת שמאמינה שכל הקיום שלנו הוא חלק קטן מדבר גדול, ממערכת עצומה. שכולנו באים ממקור אחד של אור… שנים אני מתבוננת על החיים והסובב אותי יותר מהצד- בלי לאבד את שלוותי.
למרות הכל, זה קרה לי. עובדה.
הלב השבור שלי דורש ממני כרגע לעשות עם זה משהו, להתריע ולהפיץ שמצד אחד המפעל שהקמנו בסכנה! ומצד שני בואו נחשוב מחדש על מצבנו כי בטוח יש מוצא.
יש היבט נוסף לסכסוך בין היהודים לעולם הערבי. מעבר למאבק הפוליטי, הכלכלי, התרבותי, הצבאי הגלוי והחיצוני, יש גם היבט רוחני פנימי מאחורי הקלעים שממנו אולי מתחיל הכל.
האם יתכן שמצבנו המאתגר, הכואב והלא פתור הוא תוצר של ניתוח מצבנו מזוית ארצית ומצומצמת מידי מצד כל המגזרים בחברה הישראלית?
ממה שאני מבינה מהלימודים שלי* בהחלט קיימת אפשרות פוטנציאלית לצאת מהתסבוכת למען עתיד המדינה. יש אופק פוטנציאלי אם נצא מהחשיבה שהביאה אותנו לכאן, אם נעלה קומה להבין את עצמנו בראיה יותר רוחית-מערכתית. כלומר, אם גם נזהה קודם כל פנימית מי אנחנו ומה מקומנו בתמונה היותר גדולה ורק אז, ובהתאם נחפש תשובות מעשיות.
על איזה אופק פונטציאלי ליציאה מהתסבוכת אני מדברת?
כולנו באותה הסירה. להבנתי, המפתח לשינוי חיובי נעוץ קודם כל בהרחבת התודעה בקרב כל הישראלים, מכל המגזרים, על מנת לזהות ולטפל בהיבט הרוחי-מערכתי של מצבנו.
אני לא מבקשת שתאמינו לי, אלא שתבדקו פנימה בפתיחות אפשרות חדשה להבין אותנו כקולקטיב.
מה שתמיד עוזר לי לסגל ראיה יותר רחבה זה להשתמש בגוף האדם כדימוי למערכת גדולה ומורכבת הפועלת בסנכרון מופלא למען טובת השלם, תפקודו וצמיחתו.
כאשר כל סקטור במדינה מאמין ופועל בצורה מצומצמת למען עצמו, כאשר כל סקטור פועל בכוחניות ובטוח שדרכו היא הנכונה עבור כולם, במצב כזה איננו פועלים בשיתוף פעולה כולל כמו תאים ואיברים בריאים בגוף. כל סקטור מתייחס לסקטורים האחרים פחות או יותר כעל גושים חולים/סרטניים שיש לסלק ולהעלים. זה הורג אותנו.
איך נרחיב תודעה?
להרחיב תודעה אומר להרחיב פרספקטיבה. כלומר, קודם כל לעשות זום אווט, לעלות קומה, גבוה גבוה ולהתבונן על עצמנו מהצד בקונטקסט רחב. להיות החלק בגוף שמבין שהוא חלק ממערכת גדולה. שמבין לא רק את עצמו, אלא גם את הגוף השלם ואיך לשרת את טובתו.
כולם יכולים לעשות את זה. מגבוה אפשר לחשוב על העם שלנו כעל יישות אחת שלמה, על כל מרכיביה. ואפשר להגביה עוף עוד יותר ולהתבונן על האנושות כולה כעל מערכת אחת. מערכת עצומה ומורכבת הפועלת ככל מערכת, למען המשך קיומה והתפתחותה. אפשר לחשוב על האנושות במושגים של ניהול מערכות ואסטרטגיות התפתחות של מערכות גדולות ומורכבות.
כי כל מערכת שואפת להתקיים, להתקדם ולגדול! בכל מערכת יש הגיון פנימי שמכתיב דפוסים וחוקיות. התחום של חקר מערכות יודע לזהות דפוסים כאלה בעזרת כוח מחשוב חזק ופיתוח מודלים. (ממליצה לשמוע את פרופ׳ דוד פסיג בנושא).
מה הרעיון של כל מערכת? לא להפסיק להתפתח.
לפי ת״ע, כל אחד מאיתנו הוא מערכת בתוך מערכת, בתוך מערכת האנושות הגדולה. מערכת אוספת אינפורמציה, גדולה ומלאה חלקים שונים ומשונים הזזים עצמאית תוך כדי חיי היום יום במסגרות משתנות של עמים ושבטים.
הממשק האישי שלנו עם המערכת הגדולה יותר כבר מקודד בדנא שלנו ויש לכל אחד חופש בחירה אם לפעול, יותר או פחות, בהתאם לעצמנו או תחת השפעות סביבתיות חיצוניות.
השאלה בקונטקסט כזה היא איך מערכת עצומה כזאת יכולה לקדם את עצמה ולהתפתח בכוון הרצוי לה, איך היא יכולה לנוע ולהשתנות בחופש לכלל חלקיה וגם לשמור על כוון כולל בלי שהכאוס ישתלט ויהרוס כל חלקה טובה, ובלי לאבד אף אחד מאיתנו.
כמו בגוף האדם- כל האיברים חשובים.
כולם בלי יוצא מן הכלל תורמים משהו. כל אחד הוא חלק מפאזל אחד שלם. כולם נחוצים אם במסגרת עם אחד או במסגרת עם אחר.
ובכן,
אחת האסטרטגיות שקיבלנו מידע עליה* היא האסטרטגיה של לחבר את הראש המקדם אל הזנב המשתרך מאחור מבחינת המערכת.
דמיינו שזאת אינה שיירה ליניארית על ציר ההיסטוריה של עמים ובני אנוש אלא תפזורת של גושים שלאורך ציר הזמן נעים במסלול רחב מאוד לכל מיני כוונים, כאשר אין אפשרות להתפזר מחוץ לרוחב המסלול הנתון, אלא רק לאורכו לאורך זמן, בהתאם לדינמיקה של כל גוש וגוש. פעם קדימה, פעם אחורה ופעם לצדדים, פעם גוש נעלם ופעם מופיע גוש חדש וכו׳…
במסגרת המסע האוניברסאלי ההתפתחותי הזה, מערכת כלל האנושות יצרה מנגנון אסטרטגי פנימי של אירועים, דפוסים ותופעות המבטיחים שאף אחד, תוך כדי התקדמות, לא ישאר מאחור בפער גדול עד ניתוק. כאמור, כולם ללא יוצא מן הכלל שייכים, אהובים, חשובים, נחוצים.
המנגנון של לחבר את הראש לזנב הוא פתרון אסטרטגי שמונע בכל מחיר אפשרות ניתוק, בדומה לגורל קארמתי.
איך זה מתקשר אלינו?
שימו לב.
מבחינת הייחס, לא העם היהודי ולא העם הפלסטינאי נתפסים בעולם ככל העמים.
העיניים עלינו מעבר לכל פרופורציה, גם בניגוד לכל מוסר ולכל הגיון בריא. אם בשנאת יתר ואם בסימפטיית יתר. זה מעוות, לא צודק, זה מקומם, מתסכל וכואב כלכך. במיוחד לאחרונה נראה שהמצב רק הולך ומחמיר. זאת עובדה.
ממרום שנותי למדתי לא לריב עם עובדות. לריב עם עובדות לא מקדם אותי. אני מאמינה שהיקום כולו הוא מערכת ובתוכו תתי-מערכות. אני מאמינה שהיקום תמיד בעדי. למדתי שתמיד עדיף לי לשאול ״מה זה מלמד אותי״. שאלה כזאת עוזרת לי לפתוח את הראש, לחקור ולנסות להבין את המציאות מזווית יותר רחבה, יותר מערכתית וזה תמיד בהחלט כן מקדם אותי.
הנושא המדובר, הוא עקשן, שורשי ועמוק. האם לא שווה לעצור רגע ולהשקיע זמן לחשיבה חדשה, יותר רוחית-מערכתית, יותר פתוחה וחוקרת? אולי היקום מנסה לומר לנו משהו?
אולי פיספסנו משהו?
אולי שכחנו לשאול מי אנחנו בה?
מה מקומנו בפאזל?
מה תפקידנו, ומה תפקיד הפלסטינאים? שיש אצלנו המכנים אותם ״העם המומצא״ (אך מה מועיל בזה?). אולי פתרון פונטציאלי ליציאה מהתסבוכת יתגלה בהסתכלות מפרספקטיבה רחבה יותר?
עובדה שאנחנו לכודים פה במדינה יחד ללא אפשרות ריאלית של חיים בנפרד.
אולי הבנה מערכתית יותר של ״מי אנחנו״ ומי הם היא מפתח?
האם יתכן שאנחנו והפלסטינאים נקשרנו בסוג של זוגיות קארמטית קשה של להיות ״עזר כנגד״ אחד של השני למען קידום מערכתי של האנושות?
אם נבין טוב יותר את עצמנו כעם ונעשה בחירה מודעת למלא את תפקידנו, אולי נתחיל גם להנות מתוצאות מיטיבות ויפתח לנו אופק ריאלי לעתיד טוב יותר לכולנו?
לא נדע אם לא ננסה.
לא קל לעכל רעיון הכורך שני צדדים יחד ועושה איחוד ניגודים. זאת מתיחת מוח. אך להבנתי היא נדרשת בימינו. והיא יכולה לתת תקוה ואופק.
התפיסה של ״תודעת העל״ באה לעזרתנו ומציעה הסתכלות אחרת. ידע שהגיע לעזור לנו לעשות את מה שקשה לעשות ללא עזרה- להתבונן על קיומנו ועל היקום כולו מפרספקטיבה על-אנושית, חיצונית כוללת.
התפיסה העל-מערכתית של ת״ע מדברת על כך שלכל אחד מאיתנו ולכל עם יש תפקיד. תפקיד העם היהודי במערכת הגדולה של האנושות, תמיד היה להוות קטליזטור של שינוי רעיוני מקדם. העם היהודי מהווה כלי עזר שתפקידו לא לאפשר לאנושות לשקוט על השמרים. העם היהודי התפזר לכל התפוצות בעולם, עד להקמת המדינה, משום שבעבר אמצעי התקשורת היו מוגבלים ומקומיים. התפקיד שלנו דרש נוכחות בסביבות רבות לאורך זמן, בכל מקום, בכל המובנים ובכל התחומים. משום כך אנחנו בולטים ומגוונים. 12 השבטים בעם מייצגים כמיקרוקוסמוס את כלל האנושות. משום כך שרדנו אלפי שנים. תפקידנו ממשיך עוד שנים רבות קדימה.
במערכת שעיקרה איסוף מידע, שינוי רעיוני חדשני, אפילו קטן, מוביל לתזוזה, לפעילות חדשה ולמידע חדש. ללא קטליזטור קל מאוד להינעל ולהיתקע על הרגלים ודפוסים ולהפסיק להניב ידע חדש.
לכן היינו תמיד מועטים. קטליזטורים הם תמיד מיעוט. לכן רבים שונאים אותנו (מי אוהב אתגרים ושינויים?).
אז מה יקרה אם כך נבין את הברית שחתמנו לממש?
כאשר אנו כאן במדינה, תפקידנו אינו משתנה, אנו אמורים לתמוך אחד בשני ולייצר סביבה חברתית כלכלית ומדינית המטפחת ויוזמת פתרונות ואמצעים מעשיים חדשניים לבעיות משמעותיות שהמערכת היקומית הגדולה מחפשת עבור כלל האנושות. כל אחד מהמקום שלו.
לפי תפיסת תודעת העל, בתקופתנו המערכת מחפשת שנעבור מתודעה פרטנית לתודעה רחבה יותר, מהרמוניה רגשית להרמוניה יותר עניינית, משימוש בחומר מוצק (שהוא אנרגיה במצב צבירה דחוס) לשימושים חדשים באנרגיות במצבי צבירה יותר מעודנים - שדות אנרגיה, גלים, תדרי קול ואור. זה הידע החדש שמפתח את כלל המערכת בימינו.
וכמובן שזה לא מעבר פשוט. בימנו כל האנושות בכיאוס בגלל מגמה טקטונית שדוחפת שינויים בקצב יותר ויותר מהיר. לנו, אם כך, יש תפקיד להיות ראש חץ למעבר. (העם העברי=העם המעביר?).
מכיון שאמצעי התקשורת כיום הם גלובליים ומיידיים, אנחנו כן יכולים למלא את תפקידנו גם כאשר רובנו מרוכזים במקום אחד. אך אפשר גם אחרת. כך או כך נקיים את החוזה הזה שהתחייבנו אליו.
מה זה אומר?
זה אומר שאחדות הלבבות אינה באמת אפשרית בחברה המגוונת שלנו. האחדות שכן מתאימה לנו היא אחדות גורל בימים קשים ואחדות יעוד רעיונית למען עתיד בטוח ומשגשג יותר.
אחדות יעוד רעיונית רותמת כל אחד בדרכו למען מימוש התפקיד. היא מספקת קריטריון על פיו אפשר למדוד הצלחה ולתקן מסלול אם צריך.
אז אולי אנחנו ״הראש״ האסטרטגי שאמור לקדם. האיסלם הוא ״הזנב״ שמתנגד, והפלסטינאים ״הומצאו״ כדי לדחוק בנו לעשות את תפקידנו שלא ניפול לשקוט על השמרים בעצמנו, כי מה יותר קל מזה…
אולי מצבנו הוא תוצר של אי הבנה את עצמנו? הכי קל להיתפס לתפיסות מקובעות ורצונות אנושיים מובנים מאליהם של לחיות בשקט ככל העמים. עד שמגיע הרגע שזה לא עובד לנו.
מנקודת מוצא רחבה כזאת, אולי יהיה קל הרבה יותר להתאחד, לשתף פעולה, להתעקש יותר על עצמאותנו, ולהילחם על עצמנו בנחרצות ובאסרטיביות. ידיעה אותנטית ועמוקה של מי אנחנו יכולה להוות מקור בלתי נדלה של מוטיבציה, תושיה ותחושה של צדקת הדרך, כל שבט ושבט בדרכו. והעיקר לצאת מהתקיעות.
אם ההנחה הזאת נכונה, היקום כמערכת יתמוך בעתיד המדינה ויפנה לנו את הדרך להצלחה, גם אם ימשיכו לא לאהוב אותנו בעולם.
לא נדע עד שלא ננסה.
אישית, עם הלב השבור שלי, חסר לי מגזר שיהיה גם וגם. גם ציוני וגם אוניברסאלי, גם מאמין וגם חופשי - זה המגזר שלי :) עד אז, אני עובדת על עצמי לא לקחת את המציאות הנוכחית כל כך ללב.
שיהיה לכולנו בהצלחה. אמן.
* למעוניינים בעוד מידע על ״תודעת העל״- כאן
Comments